רש"ש על גיטין ל״ו

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא לר"א דאמר ע"מ כרתי. בגליון הוגה אלא לר"א. וכן העתיקו התוס' לעיל ד ד"ה דקי"ל:
2 רש"י ד"ה מפרשי. ראובן כו' מעיקרא כו' אלא אני פלוני כו'. לכאורה הנל"פ דמעיקרא לא כתבו אלא ראובן עד ע' לק' פז ב במשנה. והתקינו שיהיו מפרשין הטיב שמותיהן דהיינו שם אביהם ג"כ וכמו שהיו נקיי הדעת עושין שם בכדי שיכירום מי הם. מיהו מלשון התוספתא דסוף מכילתין משמע כפרש"י:
3 רש"י ד"ה כדתניא. ונתקיימו בב"ד ע"י העדאת החתומים עצמן. ל"י מדוע לא פי' או ע"י אחרים שהכירו כ"י:
4 תד"ה אמר. ואע"ג דקאמר לעיל דמדרינן לה ברבים. כצ"ל:
5 בא"ד וא"ל דאדר"נ נמי קאי. זה לא סליק לתירוץ ראשון דלעיל בתד"ה אבל. דבאשתו אין לחלק בין ברבים לע"ד רבים:
6 תד"ה אבל. וע"ד יחיד כו' יכול כו'. ל"ד דה"ה ע"ד שנים וכ"ה ברא"ש ור"ן. ועי' לק' מו בתד"ה רנב"י וברש"ל שם:
7 תד"ה והעדים. ובגמרא אר"ג כו' משמע דקודם נתקנה. תימה דשם אמר ר"ג סתם והוא ר"ג דיבנה נכד ר"ג הזקן עי' בנדה ו ב תד"ה בשפחתו. ובתוספתא שם הגי' רשב"ג:
8 תד"ה בזמן. ואשמים איל צאן על אשמתם. כצ"ל:
9 בא"ד שהרי היה בזמן הבית דהלל כו'. כצ"ל:
10 בא"ד ע"ב דמשמע דיובל לא נהגו היינו כו' אלא שני שבטים וכשעלו כו'. כצ"ל:
11 גמרא כגון ב"ד דידיה וכרב אמי ורב אסי. כן צ"ל:
12 בסה"ע פרוס בולי ובוטי. כצ"ל. והנה המהרש"א בח"א נדחק לרמז בוטי בשם בולי. ואולי י"ל דבול הוא ל' כמישה כמו שנקרא מרחשוון ירח בול במלכים א ו שפרש"י ע"ש שבו העשב בלה בשדה. וכן לבול עץ אסגוד ישעיהו מ״ד:י״ט פרש"י לשון רקבון והוא תואר נאות לעני. ועי"ל ע"ד שפי' הירושלמי פ"ה דפאה מ"ו דעולים היינו עניים שירדו מנכסיהם לסמיא צווחין סגי נהור וגם י"ל דבול משמש כאן על ההפך כמו ובכל תבואתי תשרש ודומיה עמש"כ בב"ר פל"ד אות א' במ"ת:
13 רש"י ד"ה ב"ד דנהרדעא. שמואל דהוו בי דיני כי אמרה שמואל להך מילתא. כ"נ דצ"ל. וכי איתשיל כו' הוא מוסב למטה:
14 רש"י ד"ה לישנא דניחותא. שלא יטריחום להגבות כו'. כצ"ל:
15 תד"ה אלא. ואין משמע כן בירושלמי. לכאורה י"ל דזה היה יודע גם ר"י המקשה בירושלמי דשמן הוה דבר שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו ובכזה הוא דתנן שאין ב"ד יכול לבטל כו' אא"כ גדול כו' וי"ח דבר מפני שיכול לעמוד לכן אפי' אליהו אין יכול לבטלם וחידש ריו"ח דשמן לא קבלו ג"כ רוב הצבור והיינו שלא פשט והמהרש"א שהבין דזהו שא"י לעמוד. תמוה לכן אפי' קטן יכול לבטלו וכתי' התוס':
16 בא"ד למה נמנה עליו להתירו. כצ"ל: